טיפות הגשם על הכביש | קטע .

הגשם נופל על המדרכה והכביש בטיפות גדולות, ושומעים את המבול. אני עומדת במקום , מתחת לגשם, הוא מכסה אותי, ואני שקטה.
אני בוהה ברצפה , במדרכה האפורה שמתמלאת לאט לאט בטיפות של גשם, ומרגישה את הקור. כל החום יצא ממני, מהגוף שלי.
הגשם עופף אותי, ואני מתעטפת במעיל כחול עם כפתורים שחורים, וכובע צמר לבן, ומתחילה ללכת על הכביש.
הוא מופיע מולי בפתאומיות ואני מסתכלת עליו והדמעות מתחילות לזלוג. אני לא מצליחה לשלוט בזה.
הדמעות זולגות לי על הלחיים ונופלות לאט לאט על המעיל ועל הכביש השוצף בגשם, וממשיכות הלאה ביחד עם הגשם, במורד הכביש.
הוא מביט בי , עם המבט המהפנט שלו והעיניים החומות ששואבות אותי פנימה, והנה החום חוזר אליי, לאט לאט, ומתחיל להיות חמים, שוב.
הוא מושיט את ידו ולוקח את ידי אליו, מקרב אותי אליו ועוטף אותי בידיו הגדולות.
אני ממשיכה לבכות והדמעות זולגות, הוא מנגב אותן עם כף ידו ומנשק ברכות את עיניי הסגורות.
אני מרימה את ראשי ומביטה בו, והוא מביט בי בחזרה עם עיניו החומות ואני רואה את הרוך הזה, את הגעגועים שהוא מרגיש מעבר למבט שלו,
והוא מאמץ אותי אל ליבו בכוח, כדי שיידע שאני שלו, שאני שם, איתו, ואני לא אלך לשום מקום. אני אשאר שם, בגשם, איתו.
אני אהיה שלו. והפעם, לתמיד. אני שלו.
בגשם השוצף , הוא עוטף אותי בחוזקה ובחום לחיבוק בין ידיו הגדולות, והוא מלא אהבה, ודאגה, וגעגועים שהתעצמו עם הזמן. והסליחה, מביטה מתוך עיניו.


.

איך ? אשמח לדעות, ביקורות, הערות, ותגובות . (:
זה קטע שהוא מאוד חזק אצלי... אני ממש אוהבת אותו. כתבתי אותו לאחר חודש של הפסקה בכתיבה...